החלטה בתיק בש"א 16298/02

המחלוקת

1.         בקשה לתשלום תמורה בגין מכירת שתי מכונות אשר המבקשת סיפקה לאורדעקרד תעשיות היי טק (1995) בע"מ (להלן: "החברה"), בהתאם להצעת המחיר שהוציאה המבקשת (ספק) לחברה מיום 15.7.99 (נספח 6 לתצהירו של Hubert Forster ), ולמכתב עדכון להצעה מיום 2.8.99 (להלן גם "מכתב העדכון", נספח ב' ל"תגובה מטעם המשיבים ובקשה למחיקת שיעבוד"), ששלח מנהל המכירות למזרח התיכון של המבקשת לחברה.

החברה ערכה הזמנה מספר 78 מיום 8.11.99 והזמנה מספר 92 מיום 18.1.00 (ראו נספחים 1-4 לתצהירו הנ"ל  של יוברט פורסטר), שלחה אותן למבקשת, אשר אישרה אותן ביום 12.11.99. המכונות סופקו לחברה ביום 25.1.00. 

המבקשת טוענת, כי החברה לא עמדה בתשלומי התמורה למבקשת, ולכן הגישה ביום 16.7.01 תביעה בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בחדרה (ת.א. 3485/01).

ביום 22.10.02 מונה משיב מספר 1 כמפרק זמני לחברה. ביום 24.10.02 מונה משיב מספר 2 ככונס נכסים קבוע לחברה. ביום 26/2/03 ניתן צו פירוק קבוע לחברה.

2.         המבקשת טוענת, כי מדובר בעסקת שכירות לשנה אחת בלבד מיום 10.2.00 ועד ליום 10.2.01, עם אופציה לרכישת הציוד בתום התקופה הנ"ל. לפיכך, לטענתה, הבעלות במכונות נשמרה בידיה. המשיבים טוענים, מנגד, כי הבעלות במכונות עברה זה מכבר לחברה ולכן מעמד המבקשת יהיה מעמד נושה בלבד.

3.         בהסכמת הצדדים, בשל מכירת המכונות בהסכמה, נסבה הבקשה על התמורה, שהתקבלה בגין מכירת המכונות.

         דיון                                                       

4.         המבקשת מסתמכת על ע"א 1690/00 מ.ש קידוחי הצפון בע"מ נ' ורד גוילי-מפרקת זמנית ומנהלת מיוחדת  פ"ד נז(4) 385 (להלן: " הלכת קידוחי הצפון"), וטוענת (ראו הודעתה בכתב שהוגשה ביום 28.5.03 לבית-המשפט, בעקבות פסה"ד הנ"ל שניתן ביום 19.5.03), כי הבעלות במכונות נשמרה בידיה. בהתאם לנימוקים שיפורטו להלן, הבעלות במכונות עברה, זה מכבר, לידי החברה. יפים לענייננו דברי המשנה לנשיא השופט ש. לוין בהלכה הנ"ל:

"הפועל היוצא מהאמור לעיל הוא שבהעדר טעמים מיוחדים לסתור, במקרה הקונקרטי, יש לבטל את הילכת קולומבו ככל שהיא נוגעת לעסקת אשראי שנכלל בה סעיף של שימור בעלות, אף אם לא ניתן להגדירה כעסקת קונסיגנציה אמיתית. הוא הדין בכל מקרה בו מדובר בעסקה מסחרית, הכוללת תנאי מתלה בדבר העברת בעלות, שיש לדפוסים שבהם נערכה תימוכין משמעותיים במציאות המסחרית" (שם, עמוד 409ה, ההדגשה הוספה).

תימוכין כאלו אינם נמצאים בענייננו כלל ועיקר. המבקשת לא התכוונה לערוך עסקה אמיתית של שימור בעלות במכונות, אלא כוונתה היתה, כמו גם כוונתה של החברה, להתקשר בעסקת מכר, הבנויה כך שהבעלות במכונות תעבור לחברה לאחר תקופה בת שנה אחת. משגילתה המבקשת, כי מעמדה הוא של נושה מן המניין "חזרה בה" וביקשה (בחכמה שבדיעבד) לייחס כוונה אחרת בהתקשרות, בדמות תנייה של שימור בעלות.

5.   נטל הראייה מוטל על הספק, בענייננו המבקשת, להוכיח, כי כוונת הצדדים היתה שימור בעלות אמיתי. עליה להציג תימוכין אמיתיים במציאות לכך שמדובר בעסקת שימור בעלות אמיתית ולא בהתנייה על דיני חדלות הפירעון והתערבות בסדרי הנשייה.  כך, למשל, יכול בעל-הדין המעוניין להצביע על אופן רישום הטובין שבמחלוקת בהנהלת החשבונות המנוהלת על-ידיו.

השופטת ו. אלשייך אמרה ב-בש"א (תל-אביב-יפו) 13878/03 מעגלים לפיקוח ובקרה מיטב בע"מ נ' און (1973) הנדסת מיזוג אויר בע"מ  תק-מח 2004(1) 2446 (להלן: "פרשת מעגלים"):

"אלא מאי? אך ברור הוא, כך לדעתי, כי בית המשפט העליון לא התכוון ליצור כלל גורף, לפיו משתנים כל סדרי הנשיה, ומכאן ואילך הספקים יהיו נושים ראשונים במעלה בכל תיק חדלות פרעון, במעמד הדומה ל"שעבוד ראשון" על הסחורות שסיפקו לחברה. זאת ועוד; מכח קל וחומר, דומני כי בית המשפט העליון גם לא התכוון להכשיר או להקל על הברחות נכסים או עריכת חוזים למראית עין, אשר יעוותו את חלוקת נכסיה של חברה חדלת פרעון, ויעמדו למעשה בניגוד לעקרון השיוויון בין הנושים - עקרון יסוד בדיני חדלות פרעון"

(שם, סעיף 22 לפסק הדין, ההדגשה הוספה).

וגם:

"יש להוסיף את מושכלת היסוד, כי ברירת המחדל בכל הנוגע למכר טובין היא כי הבעלות בטובין עברה עם המסירה, ונטל הראיה מוטל על המבקש להוכיח אחרת, לפי נסיבות המקרה" (שם, סעיף 24 לפסק הדין, ההדגשה הוספה). 

כך למשל, ספק אשר שמר את הטובין בבעלותו ישמור על זיקה אליהם ויפקח עליהם על ידי מנגנון כלשהו, בניגוד למצב, בו הספק מכר טובין, התנתק מהם לחלוטין והקשר שנשמר הוא רק בינו לבין החוב הכספי. השופט ת. אור קבע לעניין זה בפסק דינו בעניין קידוחי הצפון:

"...בעסקאות מכר עם תניית שימור בעלות, נשמרת הזיקה בין הספק לבין הנכס, ולא רק בין הספק לבין החיוב" (שם, עמוד 423ו).

לעניין זה התייחסתי גם בהחלטתי מיום 2.9.04 ב-בש"א 14053/03, 14060/03 תרמעוז אחזקות   בע"מ נ' שף הים (1994) בע"מ (בכינוס נכסים) ואח' (פש"ר 453/03, להלן: "עניין תרמעוז"):